אדם צריך שיהיה מונח בלימודו 

ערש"ק פרשת במדבר תשע"א

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני", או, למה לא כתבתי כלום, לפרשת במדבר.

או' ר' נתן, " מה שקיבלו התורה במידבר דווקא, כי בלא תורה נחשב כל העולם הפקר כמדבר והכל יכולין לשלוט בו ח"ו".

ישנו מדבר, מקום צח ויבש, מקום בו יש קושי חיותי, מים אין בו.

ישנו נווה מידבר, מקום בו המידבר, שונה, אין בו צחיחות, יש בו מים.

ישנו מדבר סיני.המקום, מידבר אך ביכולתו, הפוטנציאל שלו, להיות מקום חיות, לא רק במקום מוגדר ומצומצם, בתוך המידבר, אלא המידבר כולו, יכול להיהפך למקום חי, מקום של חיות.

ימי ספירת העומר, אותם אנו סופרים לקראת, קבלת התורה, לקראת קבלת המים, מים אשר הופכים המדבר למקום פורח וחי.כידוע "אין מים אלא תורה".

שבוע זה בו אנו סופרים למידת היסוד, מידת היום, כ"ג אייר, הינה תפארת שביסוד.אחת ההנהגות השייכות ליום זה, הינה, להיות מונח בלימודו תמיד.

מהו להיות מונח בלימודו תמיד? לימוד התורה, כידוע, ענינו הפיכת המדבר, מקום הפקר, למקום חיות, מקום בו יש מנהיג, מקום בו יש צמיחה, גדילה.

הלימוד ענינו הפיכת המדבר למדבר סיני.לימוד התורה צריך שיהיה לו חיבור בכל רגע נתון, לחיי האדם, למעשיו, ולמהותו של עולם.ברור שהדברים הינם כך, תפקידנו הינו לגלות, לראות.הלימוד שלמדתי, צריך שאראה אותו, לאחר לימודי, בחוץ, בעולם, בהנהגתי, בחשיבתי ובכל מהות קיום חיי וחיי העולם.

כאשר האדם חי במדבר, היינו האדם חי במדבר סיני, נגלים לו דברים, מבין דברים.

בהיות האדם ככזה, יוכל לכתוב, לומר את אשר ניגלה לו, כאדם פרטי לצרכיו.זאת מתוך היותו "מונח בלימודו תמיד".אדם זה מצווה לפרסם דבריו, האישיים, אשר נתבררו לו.זאת על מנת שוודאי מי מהצבור, ימצא בכך גם רפואה לנפשו.

את עוונותי אני מזכיר היום.מעצם העובדה שלא הצלחתי לכתוב, עד כ-4 שעות קודם לשבת קודש, נראה לומר שהסיבה לכך, כרגע איני מונח בלימוד.

"והוא רחום יכפר עוון".

בעז"ה אשתדל בשבוע הבא יותר.